עיריית ראשון לציון נ' שערי-טובה בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה מטעם המבקש הנתבע 3 לתיקון כתב הגנתו, כדי תוספת טענות כנגד סיווג הנכס בגינו הגישה המשיבה תובענה לתשלום חיובי ארנונה (להלן: "הנכס") . עוד התבקשתי להתיר צירוף חוות דעת מומחה בתימוכין בטענות המבקש.

ביום 16.06.2013 דחיתי את בקשת המבקש לצירוף חוות דעת זו, בשל הרחבת חזית אסורה בהשוואה לטענותיו בכתב הגנתו. הפניתי לאפשרות להגשת בקשה לתיקון כתב הגנה וכעת אני נדרש לגופה של בקשה זו.

לטענת המבקש, המשיבה סיווגה את הנכס באופן מטעה תחת "תעשייה" בעוד שבפועל, נוכח השימוש בנכס כמועדון "בינגו", היה צריך לסווגו כ"מועדון פאב בא.ת". המבקש מוסיף כי הגיש בקשתו בשלב זה, נוכח שרק ביום 27.2.13 נודע לבאת כוחו כי חלים סיווגים שונים על נכסים באזורי תעשייה בערים, על פי השימוש שנעשה בהם בפועל.

המבקש מדגיש כי סווגו השגוי של הנכס הביא לגביית יתר מטעם המשיבה ומבהיר כי הוא לא טען כנגד סיווג הנכס במסגרת בקשתו להתגונן כנגד התביעה, הואיל ששימש רק כמתווך בעסקה. המבקש מוסיף כי גם הנתבעים האחרים לא העלו טענה דומה במסגרת הגנתם ועמם הגיעה המשיבה להסכמות, גבתה מהם סכומים מצטברים ביתר בניגוד למצופה מרשות ציבורית ועליה לקזזם מהחיוב הכולל.

המבקש טוען כי יש לפרש בהרחבה את הוראות סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על ארנונה כללית), תשל"ו -1976 (להלן: "חוק הערר"), ולגישתו, בית המשפט מוסמך לדון גם בטענות הקשורות בסיווג הנכס.

המבקש מפנה אף לרשלנות מטעם המשיבה, שמעולם לא שלחה לו חיובי ארנונה כמקובל טרם הגשת התביעה ולא ווידאה פרטיו כדבעי. לגישתו, היעתרות לבקשה תוביל להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ולמניעת עיוות דין. לחילופין, ככל שתידחה הבקשה, עותר המבקש להארכת המועד להגשת השגה על חיוב הארנונה נשוא כתב התביעה.

המשיבה מתנגדת לבקשה, בטענה כי תיקון כתב ההגנה לא יועיל לשם הכרעה בשאלות השנויות במחלוקות בין הצדדים, משום שהדרך לתקוף שומת ארנונה היא באמצעות מנהל הארנונה, ועדת הערר ובית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

לגישת המשיבה, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בטענות החדשות המועלות במסגרת הבקשה, שאינן בעוצמה המייצרת חריג לסמכותו. עוד מוסיפה המשיבה, כי פנייתה למבקש לתשלום חוב הארנונה נעשתה לפני זמן רב, הצדדים התכתבו בנוגע לחוב הנדרש והמבקש מעולם לא העלה טענה כנגד סיווג הנכס ושהפך לסופי וחלוט.

המשיבה מדגישה כי היעתרות לבקשה בשלבו המתקדם של ההליך, לאחר הבאת הראיות ומתן צו לסיכומים, תגרום לעיוות דין, לבזבוז זמן שיפוטי יקר ולפגיעה באינטרס הציבור.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, נוכח שבית משפט זה נעדר סמכות לדון בשאלת סיווג הנכס כמתבקש.

התנהלות המבקש בהגשת הבקשה כעת, לאחר סיומה של ישיבת ההוכחות ומתן צו לסיכומים, עולה בגדרו של מחדל דיוני. יכולתי להסכין עם מחדל זה, משהוא אינו שקול כנגד העדפת זכות הגישה לערכאות ובמיוחד כשנדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת.

עם זאת, המבקש עותר להוספת טענות הגנה כנגד סיווג הנכס על ידי המשיבה. הדרך לטעון כנגד על שומת ארנונה על פי חוק הערר היא בדמות השגה למנהל הארנונה, שעל החלטתו ניתן לערור לוועדת הערר, שעל החלטתה ניתן לפנות לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ועל החלטתו ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

הוראות סעיף 3 לחוק הערר, קובעות כך:

"(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1)הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;

(2)נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;

(3)הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;

(4)היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג – שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א).